<h1>הלכות קטועות לרבינו יהודאי גאון — הלכ' יין נסך</h1>
<h2>דף כט:</h2>
אילו דברים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה, היין והחומץ. יין מנ' לן אמ' רב נחמן אמ' רבה בר אבוה דאמ' קרא [דברים ל"ב] אשר חלב זבחימו יאכ' ישתו יין נסיכם, מה זבח אסור אף יין אסור. וזבח גופיה מנלן דאס' דכת' [תהלים ק"ו] ויאכלו זבחי מתים, מה מת אסור אף זבח אסור. וחמץ של גוים שהיה מתחילתו יין. פשיט' אטו דהחמיץ פקע ליה איסוריה, אמ' רב אשי הא קמ' לן, הא חומץ שלנו בי גוים אינו צריך חותם בתוך חותם, נסוכיה לא מנסך, זיופיה כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף. אמ' ר' אילעא שונין יין מבושל של גוים אסור. פשיט', אטו דבשליה פקע ליה איסוריה, אמ' רב אשי הא קמל"ן יין מבושל שלנו בי גוים אינו צריך חותם בתוך חותם, נסוכי לא מנסך זיופיה כיון דאיכא חד חותם לא טרח ומזייף.
<h2>דף ל.</h2>
שמואל ואנבלט הוו יתבי, אייתי לקמייהו חמרא מבשלא, נגדיה אנבלט לידיה, אמ' ליה שמואל שקול אכול, יין מבושל אין בו משום יין נסך. אמ' רבא הילכת' יין (מבושל) [מזוג] יש בו משום גילוי, ויש בו משום יין נסך.
<h2>דף לא.</h2>
תנו רבנ' אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוים, ומילהו יין, ומפתח וחותם ביד ישר' ר' אליע' מתיר בשתייה, וחכמי' אוסרי'. והלכה כר' אליע'. אמר ר' אליע' הכל משתמר חותם בתוך חותם חוץ מן היין. ור' יוחנ' אמ' אפי' יין. והלכה כר' יוחנן.
<h2>דף לג.</h2>
ההוא טייעא אנס זיקא מרב יצחק בר יוסף, נקט בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה, אתא לבי מדרשא אמ' ליה ר' ירמיה כך הורה ר' אמי הלכה למעשה ממלאן מים שלשה ימים ומערן מעת לעת. סבור מינה הני מילי דידן אבל דידהו לא, כי אתא רבין אמ' ריש לקיש אחד שלנו ואחד שלהם, כיון שמערן שלשה ימים מעת לעת מותרין. סבר רב אחא בריה דרבא קמיה דרב אשי למימר דווקא נודות דאין מכניסן לקייום אבל קנקנים דמכניסן לקייום לא, אמ' ליה רב אשי אחד נודות ואחד קנקנין. תנו רבנן קנקנין של גוים חדשים מותרים, ישנים מזופפין אסורים, גוי נותן לתוכן מים וישר' נותן לתוכן יין.
<h2>דף לג:</h2>
בעא מיניה ר' יהוד' נשיאה מר' אמי קנקנין של גוים שהחזירן לכבשן ונתלבנו מהו. אמ' ליה ציר שורף, אור לא כל שכן, כיון שנשרפה זיפתן מותרין, אמ' רב אשי לא תימא עד דנתרה אלא כיון דרפייא אע"ג דלא נתרי. דהי פרזק רופליא אנסו כובי מפום בדיתאי, נקטו בהו חמרא ואהדרינהו ניהלייהו, אתו לקמיה דרב יהודה, אמ' להו כל דבר שאין מכניסו לקייום משכשכן במים ואינו חושש. ואפי' מישתי חמרא במנא דאישתי ביה גוי בפעם ראשון ופעם שיני אסור, כגון כסי חדתי (דחמרא) דפחרא, דאיתמר כסי רב אתי אסר רב אשי שרי, בפעם ראשון כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי בפעם שיני, והילכת' פעם ראשון ושיני אסור שלישי מותר.
<h2>דף נז.</h2>
ההוא עובדא דהוה בבירם סליק גוי לדיקלא אייתי לולבא בהדי דקא אתי נגע בחמרא שלא בכוונה שרייה רב לזבוניה לגויים. גופה אמ' רב תינוק בן יומו עושה יין נסך. וליית הילכת' כוותיה.
<h2>דף נט:</h2>
ההוא חביתא דאשתקיל ברזא אהדריה גוי נקטיה, אמ' רב פפא כל דלהדי ברזא, חמרא אסיר, ואידך שרי.
<h2>דף ס.</h2>
אמ' רב פפא גוי נקיט דנא וישר' נקיט כובא וקא מוריק חמרא [אסיר דקא אתי מכח גוי, גוי נקיט כובא וישראל נקיט דנא וקא מוריק] שרי. ואי מצדדא צדודי חמרא אסיר. אמ' רב פפא האי גוי דדרי זיקא וקאזיל ישר' אחוריה, מלא שרי דלא מקרקיש, חסר אסיר דילמ' מקרקיש ליה ומנסך ליה. כובא מליא אסור דילמא נגע ביה חסר שרי דלא יכיל למיגע. רב אשי אמ' זיקא בין הכי ובין הכי שרי אין דרך ניסוך בכך. מצרא זיירא רב פפא שרי, הוה עובדא בכח כוחו ואסר רב יעקב מנהר פקוד.
<h2>דף ס:</h2>
ההוא חביתא דפקע לאורכה אתא גוי חבקה, שרייה רפרם לזבוניה לגוים. והני מילי לאורכה אבל לפותיה בשתיה נמי שרי, מעשה לבינה קא עביד.
<h2>דף סא.</h2>
תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוי ומלאהו יין, וישר' דר באותה חצר מותר, אע"פ שאין מפתח וחותם בידו, בחצר אחרת מותר והוא שיש מפתח וחותם בידו. אמ' ליה ר' יוחנן לתנא תני ואע"פ שאין מפתח וחותם בידו.
<h2>דף סא:</h2>
ההוא כרבא דהוה יתיב בה חמרא דישר' וגוי, אישתכח גוי דקאי ביני דני. אמ' רבא אם נתפס עליו כגנב חמרא שרי, ואי לא אסיר.
